פסקי דין ארנונה

במקום שהיה קיים פטור מפורש בצו ארנונה לשטח מסויים (כגון חניות, מרתפים וכד'), לא ניתן לתקן את צו הארנונה ולפעול בניגוד לפטור זה. במקום שלא היה פטור מפורש כזה, רשאית העירייה לגבות ארנונה, בלא שדיני ההקפאה מגבילים את סמכותה בעניין זה

עע"מ 10864/07 גלבר הלן ו- 229 אחרים נ' עיריית אשדוד (09/02/2011)

להלן ציטוט מדברי ביהמ"ש בפסק הדין :

"בעקבות הדיון, וברוח פסיקת בית המשפט העליון, הוסכם על הצדדים כי העקרון הנוהג הוא, כי במקום שקיים פטור מפורש בצו ארנונה, לא ניתן לפעול בניגוד לו לאור צווי ההקפאה בנושא הארנונה. במקום שאין פטור מפורש כזה, רשאית העיריה לגבות ארנונה, בלא שצווי ההקפאה מגבילים את סמכותה בענין זה. נותר לבדוק את יישומו של העקרון האמור על הצווים הקיימים, וזאת מתבקשים הצדדים לעשות".
…
9.        בית משפט זה איבחן לא אחת בין המצבים השונים בהם רשות מקומית משנה את נוסח צו הארנונה וכתוצאה מכך את חיוב הארנונה על-ידה וקבע לאיזו קטגוריה בתקנות ההסדרים יש לשייך את השינוי שנעשה. כך, למשל, בפרשת סלע נקבע כי הוספת חיוב בארנונה בעבור רכיבי שטח שלא חויבו בעבר, ואשר צו הארנונה "שתק" בעניינם, תיחשב כשייכת לקטגוריה של הטלת ארנונה לראשונה. בפרשת יבנה לעומת זאת, קבע בית המשפט כי הוספת חיוב ארנונה בעבור רכיבי שטח אשר הוחרגו מפורשות בצווי ארנונה קודמים תיחשב לשינוי שיטת חישוב, אשר כאמור, הרשות המקומית איננה מוסמכת לעשותו. בדומה נקבע בפרשת יעקובוביץ כי אי התייחסות מפורשת לרכיב שטח מסוים בצו הארנונה אינה מובילה בהכרח למסקנה שאותו רכיב הוחרג מגדר החישוב לצרכי הארנונה.
עקרונות אלה, אשר הותוו בפסיקה, מצאו את ביטויים בנוסח ההחלטה בענייננו ובעקרון המנחה בה, אשר ביסודם עומדת ההבחנה בין חיוב בארנונה של רכיבי שטח אשר הוחרגו מפורשות בצווי ארנונה בעבר, דבר אשר הוכר כאמור בפרשת יבנה כשינוי אסור של שיטת חישוב, אל מול רכיבים אשר לא הוחרגו ולא חויבו בעבר, דבר אשר הוכר כאמור בפרשת סלע כשינוי מותר השייך לקטגוריה של הטלת ארנונה לראשונה (להלן: העקרון המנחה).
…
בסיכומם של דברים, לו תשמע דעתי, יתקבל הערעור בחלקו, כך שיבוטל החיוב בגין רכיב חניות לרכב וכן יבוטל החיוב בגין רכיב מרתפים."

חוק ההקפאה אינו חל על מצב דברים שבו מוטל מס ארנונה לראשונה על מבני שכונה חדשה, מקום שהאזור בו הוקמה השכונה לא היה נתון קודם לכן לחבות מס כלשהי

עע"מ 5967/07 אשר רז  נ' עיריית ראשון לציון (‏08.02.11)

"כל עוד אזור מוגדר כ"אדמת בנין", שלגביו אין העירייה מוסמכת להטיל ארנונה, סיווגו הלכאורי בצו הארנונה, יהא אשר יהא סיווג זה, אינו בעל תוקף נורמטיבי כלשהו.
…
מכאן, כי כאשר אזור מסוים מצוי מחוץ לרשת המס, סיווגו בצו הארנונה אינו נושא משמעות משפטית כלשהי, והוא חסר תוקף נורמטיבי כל עוד האזור אינו הופך בר-חיוב במס.
…
יוצא מכך, כי אזור שלא היה כפוף לשומת מס כלשהי קודם לחוק ההקפאה, ממילא אינו נכנס לגדר האיסור על ההקפאה, המונע העלאת שיעורי ארנונה המוטלים קודם להקפאה.
…
אזור בתחום רשות מקומית, המהווה "אדמת בנין" על פי הגדרתו, אינו כפוף כלל לרשת המס כל עוד לא נבנה ופותח. מכאן, כי חוק ההקפאה, שתכליתו לפקח על העלאת תעריפי ארנונה ועל מתן הנחות מארנונה כלל אינו חל עליו, שכן עובר לחקיקתו, האזור לא היה בר-שומה במס עירוני כלל. גם סיווגו של האזור בצווי הארנונה קודם לחקיקת חוק ההקפאה הינו חסר משמעות משפטית כל עוד האזור מצוי מחוץ לרשת החיוב במס, ולפיכך לשינויי הסיווג של האזור בצווים, המתרחשים קודם לפיתוחו של האזור, אין משמעות נורמטיבית כלשהי. ממילא אין לשינויי סיווג אלה משמעות מבחינת חוק ההקפאה. כאשר האזור נבנה ומפותח, והופך להיות אזור בר-שומה בארנונה עירונית, נדרש לסווגו לראשונה על פי נתוניו ועל פי טיבו בהתאם לקריטריונים הנהוגים על פי הדין, ותוך שמירה על עקרון השוויון בנטל המס בין תושבי העיר בהתאם לאופי וטיב נכסיהם. לחוק ההקפאה אין השלכה משפטית על סיווג ראשוני זה.
…
החיוב המקורי במס ארנונה בגין מבנים חדשים בשכונה חדשה אמור להתבסס על אמות המידה המקובלות בדין ובנהליה של הרשות המקומית, שעל פיהן נקבע סיווג האזור ואופי המבנה הספציפי לצורך ארנונה, בלא תלות כלשהי בסיווג קודם של השטח שאין לו משמעות נורמטיבית. חוק ההקפאה לא התכוון למנוע הטלת חיובי ארנונה בשיעוריהם המלאים על שכונה חדשה שהוקמה על חולות עיר, שקודם לכן לא היוו אזור חייב-מס, ולהותירה תחת סיווג קודם חסר משמעות משפטית, אשר אינו משקף כלל את אופייה החדש."

ביטול חיוב רטרואקטיבי אשר הושת על הנישום על אף העובדה כי החיוב לגופו נמצא מוצדק

עמ"נ 270-08 חניוני קפלן בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רחובות (3.2.2011)

"24. בית המשפט העליון התייחס להבדל שבין תיקון שומה להטלת שומה רטרואקטיבית בפרשת ט.ט. טכנולוגיה הנ"ל, בעמ' 783:
"20. כאמור, אין הוראה מיוחדת המסמיכה את הרשות המקומית לשנות למפרע שומת ארנונה. למרות זאת פתוחה בפני הרשות האפשרות לבצע שינוי בשומת הארנונה, וזאת בהתאם לעקרונות הכלליים בדבר שינוי החלטה מינהלית. הטעמים והשיקולים שיצדיקו שינוי בדרשת הארנונה יהיו דומים אפוא לטעמים המנחים בנוגע לשינוי של החלטה מינהלית ולשיקולים ולאינטרסים שעל הרשות להביא בחשבון במקרה כזה (השווה ע"א 736/87 יעקובוביץ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נצרת [8])".

עם זאת, הדגיש בית המשפט, כי על רשות מקומית השוקלת לשנות את חיובי הארנונה למפרע להביא בחשבון את אינטרס הפרט לצד האינטרס הציבורי בגביית המס.
בעת קבלת ההחלטה על גביית השומה למפרע יש למנות את משך הזמן לגביו תבוצע התחולה למפרע, לברר את העובדות לאשורן ובנוסף, להתחשב גם במידת אחריותו של הנישום למצב.
מכאן שאין איסור גורף לתקן למפרע חיובי הארנונה.
עם זאת, רק במקרים מיוחדים קיימת הצדקה לשינוי רטרואקטיבי של חיוב הארנונה, וכל מקרה יבחן לגופו.

25. עמדתי היא כי בנסיבות העניין שבפנינו יש לקבל את עמדת המערערת לפיה אין לחייבה בחיובים רטרואקטיביים מהטעמים כדלקמן:
א. בעת שחתמה המערערת על הסכם להפעלת החניון טרם התקבלה החלטת מועצת העיר לשינוי הסיווג.
ב. ההחלטה על שינוי הסיווג לא הובאה לידיעת המערערת ואף לא הודע לה על פרסומה.
ג. לא נמצא כל פגם בהתנהלות המערערת בעניין אי ידיעתה על שינוי הסיווג.
טענת המשיב לפיה היה על המערערת "לחפש" החלטות על שינוי הסיווג מטילה נטל כבד ובלתי סביר על הנישום, במיוחד בנסיבות שהוכחו בענייננו.
ד. למערערת לא היתה כל תרומה לעובדה לפיה חוייבה לפי סיווג באזור "ד" ולא באזור "ב", במשך כ- 6 שנים.
ה. המערערת היתה זכאית להסתמך על דרישות התשלום שנשלחו אליה ואינטרס ההסתמכות עומד לזכותה.
ו. המשיב הוא שהתרשל ולא בדק את חיוביו במשך 6 שנים ואף המשיך לשלוח הודעות מוטעות גם לאחר שנת 2002."

לאחר 7 שנים מתיישנים חיובי הארנונה ולא ניתן לנקוט בהליכי גבייה מנהליים לצורך גבייתם

עתמ 731-08 דן שפריר נ' עיריית חדרה (עניינים מנהליים – חיפה, יעל וילנר) 30/01/2011

"…
משקבעתי כי העותרים חדלו להחזיק במשרד בתאריך 30.4.01, ממילא חוב הארנונה שניתן לייחס להם הינו עד למועד זה בלבד. בעת נקיטת הליכי העיקול כנגד העותרים (בחודש אוגוסט 2008), חלפו למעלה מ-7 שנים, ומכאן שהחוב התיישן ולא ניתן היה לנקוט בהליכי גביה למימוש החוב."

במידה ונמנעת מן הנישום האפשרות המעשית לעשות שימוש סביר בנכס, לא יחויב הנכס בארנונה

עיריית הרצליה נ' חיים שרוני (21/12/2010)

"תכנית הר/2000 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 25.10.1990 (לפי הרישום בדף המידע – נספח 10 בתצהירי התובעת), שינתה את המצב הקודם מן הקצה אל הקצה והביאה לכך שלא ניתן יהיה עוד לעשות כל שימוש מסחרי במרתף. חזקה על התובעת שבקידום תכנית הר/2000 עמדו לנגד עיניה שיקולים ענייניים, יפים וראויים. התוצאה מבחינת הנתבעים על כל פנים, הינה שבאבחת קולמוס נאסר עליהם להוסיף ולעשות שימוש מסחרי במרתף. נאסר עליהם להפיק ממנו טובת הנאה כלשהי. ובלשון אחרת: נאסר עליהם השימוש הסביר במרתף.
במצב עובדתי נתון זה, כאשר נמנעת מהנתבעים האפשרות להשתמש בנכס שימוש מסחרי להפקת רווחים וכאשר מצב תכנוני זה שינה מהקצה לקצה את המצב לפיו פעלו התובעת והנתבעים עד 1999, אין הצדקה לחיוב הנתבעים במיסי ארנונה בגין המרתף כל עוד זה עומד ריק ונטול שימוש, ממש כאבן שאין לה הופכין."

ועדת הערר לענייני ארנונה כגוף מעין שיפוטי מחויבת לערוך פרוטוקול של הסיור שנעשה על ידה בשטח הנכס

עתמ 278-09 לחם חי בע"מ נ' עיריית חולון (עניינים מנהליים – תל-אביב-יפו, יהודית שטופמן) 30/11/2010

"ועדת הערר, בהיותה גוף מעין שיפוטי, מחויבת היתה לנהל פרוטוקול, במיוחד כאשר במהלך הסיור הושמעו הסברים מפי הצדדים. זאת, קל וחומר, כאשר מתקבלת החלטת הועדה על סמך הסיור, כאמור. בענייננו, לא זו בלבד שאי עריכת פרוטוקול מהווה חריגה מחובות הועדה, כגוף מעין שיפוטי, אלא שבנסיבות אלה, נמנעת מערכאת הערעור כל אפשרות לבחון את החלטת ועדת הערר."

יש להשיב כספים שגבתה הרשות המקומית עקב טעות מדידה גם מעבר לתקופת ההתיישנות

תק 10-04-14736 גיא נחום נ' עיריית חיפה (תביעות קטנות – חיפה, נסרין עדוי) 04/11/2010

"ביום 22.12.09 פנה התובע לאגף הארנונה אצל התובעת לאחר שהתברר לו באופן אקראי כי הוא משלם ארנונה גבוהה יותר משכנו אשר ברשותו גודל נכס זהה לנכס התובע. ואכן, מודדת מטעם העירייה קבעה כי התובע מחויב על 94 מ"ר כשבפועל שטח הדירה הנו 75 מ"ר.
החל מיום 1.1.2010 ועקב פניית התובע אל הנתבעת עודכן שטח הדירה כדלקמן: 75 מ"ר בסיווג מ2 ו- 12 מ"ר מ5 (בנייני עזר).
…
במקרים כגון אלה, הנתבעת אינה זוכה לחסינות מכוח הליך ההשגה. הליך זה אינו משמש כמגן בפני מקרי רשלנות ו/או טעות מצד הנתבעת כאשר לא מתעורר בלבו של התושב ספק כלשהו אודות נכונות הנתונים שהנתבעת קבעה לצורך חישוב השומה. אחרת, כל תושב יתחיל לפקפק בנכונות השומות שמוציאה הנתבעת, ולא יהא סוף לדרישות התושבים לביצוע מדידות חוזרות מטעם הנתבעת, ובצדק.
חובת ההשבה מכוח עיקרון תום הלב ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט: בנסיבות בהן אין מחלוקת בקשר לכך שהנישום שילם סכומים בגין ארנונה מעבר למה שחייב היה לשלם, ראוי שהרשות הציבורית תחזיר את מה ששולם ביתר, וללא התדיינות (בר"ע 2824/91 עירית חיפה נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו]); רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן קזס, פ"ד נב(2) 214, 219 (1998); הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, נורית לב ורונית כהן כספי ארנונה עירונית ספר שני 1483-1490 (מהדורה חמישית, תשס"ח-2007)).
בפסק הדין המקיף שניתן בעניין מפעלי תחנות לגבי חובת הרשות להשיב תשלומים שנגבו על-ידה שלא כדין, שוב הובהר, כי אפילו טעות בתום-לב אין בה כדי לשלול חובת השבה (ראו: ע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (פורסם בנבו, 20/2/06), פסקה 37).
בענייננו, העירייה לא כפרה בכך שהתובע שילם ארנונה ביתר בגין חיובו בארנונה על-פי שטח שהינו גדול משטח דירתו בפועל. משכך, ולאור האמור לעיל, חייבת העירייה בהשבת סכום זה, וזאת מבלי שיידרשו המשיבים להוכיח רשלנות של העירייה ומבלי שיצטרכו להצביע על סוגיה בעלת אופי עקרוני או חשיבות ציבורית העולה מן המקרה.
…
זכות ההשבה של תשלום ארנונה שנגבה ביתר בשל טעות בשטח הנכס נובעת, אם כן, מסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט.
ככלל, הרשות המקומית כפופה לחובות המשפט המנהלי. בין היתר, במסגרת הפעלת סמכותה, מחוייבת הרשות לשקוד באופן סביר על איסוף הנתונים ולגבש תשתית עובדתית ראויה (בג"צ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 43 (1983); בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412, 423 (1994); ע"א 1711/02 עיריית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון ואח', פ"ד נח(5) 933, 943-944 (2004); ברוך ברכה משפט מינהלי כרך שני 282-283 (תשנ"ו-1996); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 734 (תשנ"ו-1996)). בפרט, העירייה היא בעלת הסמכות והנושאת באחריות להוציא שומת ארנונה בתחילת כל שנת כספים, לרבות קביעת שטח הנכס, ואילו הנישום אינו מחויב להגיש הצהרה כלשהי בקשר להוצאת השומה (הנריק רוסטוביץ, משה וקנין, נורית לב ורונית כהן כספי ארנונה עירונית ספר ראשון 89 (מהדורה חמישית, 2001)).
כדברי פרופ' דניאל פרידמן: "השאלה המכרעת היא אם טעה האזרח ושילם מתוך שהאמין שהדין מחייב אותו להיענות לדרישת התשלום. אם כך הדבר, אין סיבה לשלול את זכותו להשבה…שלילת זכות ההשבה במקרי תשלום מס שאיננו מגיע, משמעותה שמוטל על האזרח לבדוק כל דרישת תשלום המופנית אליו מצד השלטון. בדיקה כזו עשויה לחייב קבלת יעוץ משפטי ובמקרים רבים תהיה כרוכה בהוצאות. ספק אם ניתן להצדיק מדיניות משפטית הקובעת עקרון כזה" (דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ב 877 (מהדורה שניה, תשנ"ח-1998), וכן ראו: עניין מפעלי תחנות, פסקה 43).
על כן, מרגע שהודתה העירייה בכך ששילם התובע ארנונה ביתר, אפילו אין הכרח להכריע בשאלה אם התנהלות העירייה במקרה דנן חורגת ממתחם הסבירות ועולה כדי רשלנות."

מספרות יסווגו בסיווג תעשייה/מלאכה

בר"ם  4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ  (21.9.2010)

"כה. חיים אנו בעולם משתנה. דומה, כי בימים עברו ברי היה לכל, כי הספר, כמסגר וכחייט, כרצען וכסנדלר, בעל מלאכה הוא. הספר שייך היה לקבוצה המסורתית של בעלי המלאכה, אותם אומנים – שדומה כי אט אט נפקד מקומם מהנוף העירוני בימינו – האוחזים בידיהם בכלי מלאכתם ועיסוקם במומחיות שקנו לעצמם, ולא בכדי נכללו הספרים בהתאחדות בעלי המלאכה. בתי המלאכה בהם עבדו היו צנועים, והכילו אך את הכלים הנדרשים להם לשם אומנותם   …

ל. לאחר העיון, דומני כי התשובה אינה בחיוב, וזאת משני טעמים: הראשון, אמנם מספרות רבות, ויתכן כי אף המשיבה בכללן, הן עסקים החורגים מן הדגם של מספרות שכונה של סַפָּר יחיד או שניים; אך בצדן עדיין קיימות לא מעט מספרות "קלאסיות", שלהן סיווג בית המלאכה בהקשר הסוציו-אקונומי רלבנטי כתמיד. אילו – למשל – כלל הסיווג קטגוריה שהיתה נותנת ביטוי להבחנה בין המספרה ה"קלאסית" לבין מקום מסוגה של המשיבה, שיש בו בהחלט מרכיב שירותים רחב יותר, דומני שלא היה מקום להתערב בו בכך. אך תפקידנו בהליך זה אינו לבחון האם ההקלה למספרות מוצדקת גם בימינו. תפקידנו הוא לבדוק אם מספרות באות בגדרי "בתי מלאכה לייצור" (או עתה "בתי מלאכה").

לא. הטעם השני הוא כאמור, שגם בלי תכלית זו, מספרה קרובה במהותה לבית מלאכה, ולמצער בהיעדר קטגוריית "שירותים" תועדף, לדידי, והדבר נתמך בשכל הישר, הגדרה פוזיטיבית – על פני קטגוריה שיורית, שבצידה תעריף גורף שאינו מתחשב בטיבם ובמהותם הייחודית של נכסים אשר המכנה המשותף היחיד שלהם הוא היעדר קטגוריה ספציפית. "

בתי דפוס יסווגו בסיווג מלאכה/תעשיה

פא 234/07 אור(תל אביב) בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב 12/09/2010

"לדעתי , בהנחה ש"בית דפוס" הוא רכיב ממגוון הרכיבים הטבועים של סיווג מלאכה ותעשיה, אין נפקה מינה אם פעילות בית הדפוס "יצרנית" המוציאה חדש מן הישן והופכת חומר גלם ל"מוצר" או שמא זו פעילות המספקת שירות ללקוח.
…
אילו בדקה הוועדה ומצאה שפעילות הצילום והדפוס המתקיימת בעסק היא בקנה מידה כה קטן עד שאין היא הולמת את הביטוי "בית דפוס" – כי אז החרשתי. אולם הוועדה מצאה כי במקום מצויות "מכונות דפוס דיגיטאליות" והיא שמעה את מנהל המערערת שהצהיר והעיד כי פעילות ההדפסה (של תוכניות בניה ופוסטרים) היא רוב בניין ומניין הפעילות בנכס. הדברים הללו לא נסתרו. על כן אין מנוס מן המסקנה שבנכס מתקיימת פעילות של "בית דפוס".
כמדומה לי שאילו התבצעה פעילות הדפוס בשיטות ישנות [דפוס בלט, דפוס שקע, אופסט (offset)] עתירות כוח אדם שהלמות דופק המיכון בהן נשמעת למרחוק, לא היה מתעורר ספק בסיווג המקום כבית מלאכה או מפעל או בסיווגו כבית דפוס. לא ידעתי למה קִדְמַת המהפכה הדיגיטאלית, תוליך את החשיבה המשפטית דווקא לאחור.
מן הטעם שבנכס התנהלה פעילות של "בית דפוס" עלי לקבל את הערעור."

מתן "טופס 4" לנכס בבנייה אינו מעיד בהכרח כי ניתן לחייב את הנכס בארנונה. עם זאת, על הנישום להביא מסמכים וראיות המעידים על כך שהנכס טרם הושלם על-מנת שלא יחויב בארנונה כל עוד הנכס לא הושלם

עתמ 2/10 חברת לוקי בע"מ נ' עיריית נצרת עלית 26/08/2010

"34.לטענת העותרת, היא חויבה בתשלומי ארנונה, אף שבעת תחילת החיוב, הנכסים שבנתה לא הושלמו במלואם, היו בלתי ראויים למגורים ואף לא ניתנו לה בגינם תעודות גמר. לעומת זאת, המשיבה טענה, כי הנכסים חויבו בארנונה מעת מתן "טופס 4" לנכס, הוא הטופס המאפשר אכלוס חיבור הנכס לתשתיות חיוניות, על פי תקנות התכנון והבניה (אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון), התשמ"א-1981, כאשר לאחר הוצאתו על ידי הועדה המקומית, מתחילה העירייה לחייב את המחזיק בנכס בארנונה.
…
37. מבחינה עקרונית, גישת המשיבה, לפיה כל נכס לו ניתן "טופס 4" על ידי הועדה המקומית יחויב בארנונה מאותו מועד ואילך, אינה מתיישבת עם המבחן העיקרי שנקבע בפסיקת בתי המשפט, הוא המבחן הפונקציונאלי. נראה שהגישה הפונקציונאלית מחייבת את העירייה לבצע בדיקה ביחס לכל מבנה שבנייתו מסתיימת בתחומה, כי הוא ראוי לשימוש וכולל את כל התשתיות החיוניות לשם מגורים, בטרם תחל לחייבו בארנונה. יחד עם זאת, אין מדובר בנטל בלתי סביר שלא ניתן לעמוד בו, משום שאין מצופה מהעירייה לבצע בדיקה פיזית של ממש בכל מקרה, אלא להתבסס על מידע בכתב ועל מצגים.
38. בענייננו, העותרת טענה בעתירה, כי המשיבה חייבה אותה בארנונה עבור דירות למרות שחלק מהן היו ללא תעודת גמר, ללא אינסטלציה תקינה, ללא חדרי שירותים מושלמים, ללא ריצוף מושלם, וללא אמבטיות. כפי שציינתי לעיל, השאלה אם הדירות מתאימות לאכלוס וראוי לחייבן בארנונה, היא שאלה שמצריכה בחינה עובדתית, נפרדת ביחס לכל נכס ונכס. אולם, בנקודה זו העותרת הסתפקה בהעלאת טענה כללית בלבד, ונמנעה מלבססה במסמכים ובראיות. כך העותרת יכלה למשל, להביא אסמכתאות על מועדי תחילת החיוב בארנונה, להציג דוחות פיקוח על הבנייה המתארים מה היה מצב הדירות באותם מועדים, ולצרף לעתירה את כל תעודות הגמר וטפסי ה-4 שניתנו לדירות, במועדים שניתנו. נתונים אלה יכלו לתת תמונה מהימנה על מצב הדירות ביום תחילת חיוב הארנונה. בהעדר נתונים עובדתיים ביחס לכל נכס ונכס הכלול בדרישת התשלום, אין אפשרות לקבוע אם בדין חייבה המשיבה את הנכסים בארנונה, בעת שחייבה. בהיעדר נתונים עובדתיים, אני דוחה את הטענה דלעיל."

מקום שעירייה חייבה נישום בסכומים גבוהים מהנדרש הרי שעליה יהיה להשיב את הכספים אשר גבתה שלא כדין

ע"א 07-3541 סופר פארם נ' עיריית תל אביב (01/07/2010)

כבוד השופט ישעיהו שנלר קובע בפסק הדין:

"לכאורה, הצדדים לא חלוקים שאכן שִלמה המערערת ביתר, וזאת בהתאם למדידות שבוצעו מטעם המשיבה.
דומה המצב לנישום אשר מקבל חיובי שומה והנחתו כי אכן שומה זאת נכונה. משכך, אין מקום שישיג על השומה. לאחר מכן הרשות מבצעת מדידה, אשר ממנה עולה כי אכן גבתה ביתר, מה תהא תרופתו של הנישום!! בזמנו לא ראה מקום להגשת השגה תוך הנחת היסוד האמורה. מדוע משהוברר שלא כן הדבר, לא יהיה זכאי להשבת אשר אין חולק שלכאורה, הוא זכאי לו…"

פסק דין תקדימי של ביהמ"ש העליון – כללי ההתיישנות חלים גם על הליכי גבייה מנהליים ועל-כן נישום אשר מופעלים כלפיו הליכי גבייה מנהליים רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. המשמעות התוצאתית של הלכה זו היא שהרשויות המקומיות לא יוכלו עוד לגבות מן הנישומים את אותם החובות אשר התיישנו

רע"א  187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עילית  (20.06.10)

כבוד השופטת דבורה ברלינר קבעה בפסק הדין:

"33. האם מבחינת תכליתו של מוסד ההתיישנות ישנו טעם טוב ליצור הבחנה הנעוצה בכך שהחוב נגבה באמצעי גבייה מינהליים? אני סבורה שהתשובה שלילית. כל הרציונלים העומדים ביסוד טענת ההתיישנות כוחם יפה גם כאשר מדובר בחוב הנתבע בהליך גבייה מינהלי. הקושי של האזרח בשמירת ראיותיו והצורך שלו בוודאות תקציבית אינם מושפעים כהוא זה מהשאלה כיצד פועל הנושה לגביית חובו. גם השיקולים של ויתור ומחילה ושל אינטרס הציבור באי העסקת מערכות השלטון בחובות ישנים, תקפים באותה מידה. על פני הדברים אין מקום להשאיר את האזרח חשוף בפני סיכון של תביעה ללא מגבלת זמן, אך בשל כך שמדובר בהליך שאינו נפתח בהגשת תובענה בבית המשפט.
…
…
40. דעתי היא, שנישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך – כיום, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. על כן אין לקבל את גישתו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענת ההתיישנות של המבקש בשל כך שסבר שהעלאתה במסגרת תביעה לפסק דין הצהרתי נוטלת ממנה את אופיה כטענת הגנה. יודגש, כי המשיבה לא טענה שהתקיימה עילה מן העילות המפסיקות את מרוץ ההתיישנות, למעט טענת ההודאה בזכות, אותה יש לדחות. לפיכך אני סבורה כי דין טענת ההתיישנות שהעלה המבקש – להתקבל.

… בשאלת ההתיישנות אציע לדון כאילו ניתנה רשות ערעור, לקבל את הערעור ולקבוע כי המשיבה אינה רשאית לחייב את המבקש בהפרש החיוב בארנונה באשר לתקופה הקודמת לתקופת ההתיישנות…"

יש לחייב מכולות בארנונה

עמ"נ 08-148 דהן בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (9.6.2010)

כבוד השופטת שרה ברוש קבעה בפסק הדין:

"…הפסיקה קבעה, כי המונח "בניין" כולל מבנים ארעיים, ואין בארעיותו כדי להפקיע את הסמכות להטיל בגינם ארנונה כללית, ואת חובת המחזיק לתשלומה. מבנה הוא "בניין" בין אם הוא בנוי בטון ובין אם מכל חומר אחר, בין אם הוא קבוע ובין אם הוא ארעי.
בע"א 276/98 (ת"א) ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח נ' עיריית ראש העין (לא פורסם, ניתן ביום 3.11.99) נדון עניינה של חברה קבלנית שביצעה עבודות בניה והקימה מבנים זמניים באתר הבניה. בית המשפט קבע כי "זמינותם של המבנים איננה הופכת אותם לבלתי נראים ולבלתי קיימים. המבנים-מכולות הם בגדר בניין כהגדרת סע' 269 לפקודת העיריות".
34. לפיכך, יש לדחות את טענת המערערת, כי בהעדר חיבור של קבע לקרקע, לא ניתן לראות במכולות "בניין". אשר לטענה כי המכולות הם כלי אחסון ארעיים וניידים היוצאים מהשטח ומוצבים בשטחי העבודה של המערערת, אין אלא לפנות לממצאי הועדה, שקבעה על סמך עדותו של מנהל המערערת, מר לכנובסקי, כי המכולות משמשות כמשרד, מחסנים וחדר הלבשה לעובדים. כך בסעיף 2.3 להחלטה: "הקונטיינרים הם מבנים המוצבים אורח קבע במקום ומשמשים באופן קבוע לצרכים המפורטים לעיל".
לנוכח הממצאים העובדתיים של הועדה לא מצאתי להתערב בסיווג המכולות כ"מחסן"…"

סוגיית סיווגם של בתי אבות ובתי חולים סיעודיים

עמנ 255/09 נאות לה גארדיה בע"מ נ' עיריית תל-אביב (05/05/2010)

כבוד השופט ד"ר עודד מודריק קבע בפסק הדין:

"…אילו עמדה המערערת בנטלה כדי הוכחת התנהלות של "דיירים… בדירותיהם חיים רגילים לפי טעמם. הם מרהטים את דירותיהם, מאבזרים אותם, מכניסים לתוכן את ציודם האישי, מנהלים בתוכם חיים עצמאיים המאפשר הכנת אוכל בדירות, כביסה, הזמנת אורחים, יציאה חופשית לכל מקום בכל עת" (פסק דין אחוזת ראשונים), בהחלט היה מקום לסווג את הנכס כבית אבות.
המערערת לא הצביעה לפני על ראיות שהוצגו לוועדת הערר המפריכות את מסקנת וועדת ערר המצוטטת לעיל. להפך, המשיבה הצביעה על דוח הפיקוח העירוני שממנו עולה בעליל שהנכס מתנהל כבית חולים סיעודי שבו מתגוררים בין שניים לארבעה דיירים בחדר, שמתקיימים ביחס אליהם השגחה וטיפול מתמידים. מתיאורו של המפקח ניתן להתרשם שחדרי המגורים בנכס כמוהם כחדרי חולים טיפוסיים בבתי חולים. המערערת הייתה צריכה להביא ראיות המוכיחות שבנכסם מתנהל אורח חיים שונה לחלוטין מזה העולה מתיאור הפקח."

שיהוי רב ובלתי סביר של הרשות המקומית באכיפת גבייתו של חוב ארנונה עשוי לשלול ממנה את הזכות לפעול לאכיפתו

ה"פ (תל-אביב-יפו) 200021-07 – נאוה רבין ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו (29.4.10)

כבוד השופט יונה אטדגי קבע בפסק הדין:

"…האם ניתן להעלות בהליכים אלה טענת התיישנות כלפי חובות ש"התיישנו" על פי הכללים הקבועים בחוק ההתיישנות, התשי"ח-1918 (להלן חוק ההתישנות) למיטב בדיקתי, בית המשפט העליון טרם נתן החלטה בשאלה זו, אילו העמדות בערכאות המחוזי והשלום חלוקות.

…לטעמי, שביל הזהב בין שתי העמדות האמורות מצוי בשני פסקי דין אחרים שניתנו, האחד על ידי כב' השופטת רובינשטיין בעת"מ (ת"א) 1006/06 גורפינקל נ' עיריית פתח תקוה (2007, פורסם בנבו), והאחר על ידי כב' השופט אלון בעת"מ (ב"ש) 358/09 אבוטבול נ' עיריית באר שבע (2009, פורסם בנבו).

שניהם לא הכריעו בין העמדות, אך קבעו ששיהוי רב ובלתי סביר של הרשות המקומית באכיפת גבייתו של חוב ארנונה עשוי לשלול ממנה את הזכות לפעול לאכיפתו, וכלשונה של כב' השופטת רובינשטיין (סעיפים 13 והלאה לפסק דינה):

"… התנהלות המשיבה שמחד לא מגישה תביעה אזרחית בגין החוב, מאחר והיא מודעת לטענת ההתיישנות, ומאידך טוענת שלא ניתן להתגונן כלפי הליך של גביה מינהלית בטענת התיישנות אינה כדין…

בנסיבות הענין, אין זה משנה אם ההתיישנות האזרחית היא דיונית או מהותית. מאחר שמדובר בחוב המצוי במחלוקת, הן המערערת והן המשיבה לא יכולות בשל חלוף הזמן להוכיח את קיומו של החוב או לחילופין אם נשלחו הודעות דרישה לתשלום.

לאור הנתונים הללו נקיטתה של המשיבה בהליך גבייה מינהלי, הליך העוקף הליכים משפטיים וטענות משפטיות כגון התיישנות אינה ראויה ואף פוגעת באינטרס הציבור.

…המשיבה כרשות מינהלית מחויבת לפעול תוך זמן סביר. הפעלת הליך גביה מינהלי לאחר 14 שנה חורגת מתחום הסבירות. היינו, מדובר בשיהוי בלתי סביר בגבייה מינהלית. מעצם הפעלת ההליך של גביה מינהלית נהנית המשיבה מיתרון דיוני שמשמעותו נטרול מכשול ההתיישנות, יתרון שלא צריך להיות מוקנה לה כאשר היא פועלת בשיהוי. חלוף הזמן יוצר קושי ראייתי המותיר את העותרת ללא יכולת לסתור את קיומו של החוב…

המשיבה הינה גוף ציבורי בעל סמכויות נרחבות, לרבות סמכויות גבייה עצמאיות ומרחיקות לכת. סמכויות אלה מיועדות לשרת את רווחת הציבור אשר עתיד להנות מהשירותים אותם מספקת הרשות מכספי הארנונה.

המשיבה השתהתה במילוי חובתה, חרגה מסמכותה ונהגה בחוסר תום לב.

התנהגות המשיבה יצרה מצג כלפי העותרת והקימה אינטרס הסתמכות שראוי להגנה בעומדו מול אינטרסים אחרים של הציבור ובהם האינטרס של שמירת החוק….".

…זועקת בעוצמה התנהגותה של המשיבה בהימנעותה מלפעול לגביית חוב זה במשך 16-18 שנים תמימות!

המשיבה לא סיפקה כל הסבר להימנעות זו. התנהגות כזו מצידה של רשות מקומית אינה יכולה לעלות בשום פנים ואופן עם כללי המינהל התקין. מלבד זאת, שהיא מונעת מהחייב להתגונן באופן מינימלי מהחוב שנעור כנגדו לאחר רביצה רבת שנים, הרי שהיא משדרת מסר שלילי לציבור העלול לתהות על מניעיה הגחמניים של הרשות הציבורית, ברצותה שוקטת על שמריה וברצותה תוקפת במלוא העוצמה.

במצב כזה, אפילו היה החוב מבוסס על אדנים ממשיים יותר (שלא כמקרה דנן), די היה בהתנהגות שכזו כדי למנוע מהרשות את הזכות לפעול לאכיפתו…"

יש לסווג שטחים בהם מתקיימים תהליכי קירור בסיווג תעשיה לצרכי ארנונה

עת"מ (מנהליים ת"א) 1799/07 קר פרי בע"מ נ' עיריית חולון (21.4.10)

"בעתירתן תיארו העותרות את התהליכים אותם עוברים מוצרי המזון במפעלי הקירור כדלקמן:
א.    תהליכי ההכשרה, ההכנה וההקפאה בקירור של המזון הגולמי מתבצעים ע"י שימוש בטכנולוגיות מתקדמות המשלבות גזים וכימיקלים למיניהם במיכלי קירור ייעודיים, מייצרים טמפרטורות במידות קור משתנות לפי טיב ומצב מוצרי המזון הגולמיים ומשך התקופה המתוכננת להקפאתם או לקירורם.

ב.    תהליכים אלה, שבעיקרם הינם עיכוב או מניעת תהליכי רקבון והחשת תהליכי הבשלה, משנים את טיב המזון הגולמי באופן בלתי הפיך, ומאפשרים בסיומם את שווקם ומכירתם לאחר תום תקופת חייהם הטבעית.

ג.     השינוי הפיזי המתחולל במוצרי המזון הגולמי כתוצאה מתהליכי ההכשרה הוא פגיעה בממברנות של מוצרי המזון.

ד.    עקב קפיאת הנוזל התוך-תאי מתבקעים תאי מוצרי המזון הגולמי.
ההקפאה גורמת לנזק בלתי הפיך במרקם מאחר והמים קופאים והם מתרחבים ושוברים את קירות התאים.
לפיכך, עם הפשרת הירקות המוקפאים, המרקם שונה ורך ביחס למצבו הקודם.
ההקפאה משנה, לטענת העותרים, את מצב הצבירה בנוזלי מוצרי המזון – פירות, ירקות וכו' – ע"י שבירת התאים ושינוי המרקם.

ה.    התהליך גורם לשינוי מוצרי המזון הגולמי באופן בלתי הדיר ולא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
ההקפאה משנה את מוצר המזון הגולמי ועושה אותו למוצר אחר.

ו.     תהליכי ההכשרה, ההכנה וההתאמה בהקפאה ובקירור, משהים את התהליך הטבעי שכל אורגניזם נתון לו במצב טבעי, הקור מאפשר האטה עד עצירה כליל של ההרכבה ומונע היווצרותם של תהליכים ביולוגיים טבעיים במוצר המזון הגולמי.
אי לכך, ייצור הוא גם הקפאה וקירור שכן אלמלא כן היה המוצר מתכלה והדברים דומים גם לתהליכי החשת הבשלה.

ז.     בעתירה מפרטות העותרות בטבלה את מצב מוצרי המזון הגולמי בקבלתם במפעל הקירור, תהליכי ההכשרה, ההכנה וההתאמה בהקפאה ובקירור, ומצב מוצרי המזון ביציאה ממפעל הקירור (סעיף 9.6 לעתירות).

24.  עובדות אלה, המתייחסות לתהליכי ההכשרה, ההכנה וההתאמה של מוצרי המזון במפעלי הקירור, לא נסתרו.
עמדתי היא כי מפעלים בהם עוברים מוצרי מזון תהליכים כאלה הם מפעלים
תעשייתים ויש לסווגם כתעשיה."

אין לפצל נכס לשני שטחים בעלי סיווגים שונים אם הפעילויות הנעשות בשטחי הנכס השונים, משולבות אלה באלה

בר"ם  8099/09 ונדום אופנה בע"מ נ' מנהל הארנונה – עיריית תל אביב (28.10.09)

כבוד השופט עוזי פוגלמן

הערת המערכת: יש לשים לב כי הלכה זו יכולה לפעול גם לטובתו של הנישום במידה ויבוא בבקשה לרשות המקומית לאחד מס' שטחים המסווגים באופן שונה ע"י העירייה, לשטח אחד בעל סיווג זול.

נכס אשר אינו ראוי לשימוש במצבו הנוכחי פטור מארנונה, הפטור אינו מוגבל בזמן, ולא ניתן לחייב את הנכס בארנונה בשל האפשרות הקיימת להשמיש את הנכס

בר"ם 5711/06 המגרש המוצלח בע"מ ואח' נ' מנהל הארנונה-עיריית ת"א ואח' (30.12.09)

כבוד השופטת מרים נאור

הערת המערכת: בית המשפט העליון מכריע בין הגישות השונות אשר הובעו בבתי המשפט המחוזיים

ראו גם:

הפחתת ארנונה

הפחתת ארנונה לעסקים

השגה על ארנונה

סיווגי ארנונה

חיובים רטרואקטיביים בארנונה

ארנונה לנכסים ריקים

התיישנות חובות ארנונה

גביית ארנונה מבעליה של חברה בע"מ

פרסומים בתקשורת

תיקים לדוגמא במשרדנו