האם ניתן לחייב בעל שליטה לשלם באופן אישי חוב ארנונה של חברתו ?

מאת : שי ויסבוך, משרד עו"ד ונוטריון

  1. בעלי חברות רבים פונים אל משרדנו בשאלה האם קיימת לרשות המקומית האפשרות לגבות חוב של חברה בע"מ מבעלי החברות עצמם, שהיו באותה העת בעלי שליטה החברה.

  2. השאלה בדרך כלל מתעוררת כאשר מוגשת תביעה כנגד בעל השליטה בחברה באופן אישי או גרוע מכך, כאשר הרשות המקומית נוהגת באופן בלתי חוקי ומעקלת את חשבונו של בעל השליטה מבלי שהוא בכלל יודע מראש על מה מדובר. במקרים קיצוניים הרשות המקומית אף מושכת ממש כספים מחשבונו של בעלי השליטה ועושה בו כרצונה תוך פרשנות רחבה של הסמכויות המוקנות לה בהפעלת הליכי גבייה מנהליים מסוג זה.

  3. התשובה לשאלה האמורה היא שאכן קיימת לרשויות המקומיות האפשרות לגבות את חובות החברה מבעלי השליטה, אך לא בכל מצב. קיימים תנאים מקדמיים שונים, אשר נקבעו בחקיקה ואף הלכו והתפתחו בפסיקות בתי המשפט, ואשר ללא התקיימותם לא ניתן לייחס חובות ארנונה של החברה באופן אישי לבעלי החברה.  

  4. אותו כלי משפטי המאפשר לייחס את החובות והזכויות של חברה לבעליה מכונה "הרמת מסך" כאשר בפעולה זאת, מרימה למעשה הרשות המקומית את "מסך ההתאגדות" מעל לחברה המדוברת על מנת להגיע ולהיפרע מבעלי השליטה בחברה.

  5. בעבר, הדרך היחידה לגבות את חובות החברה מבעל השליטה הייתה באמצעות סעיף 6 לחוק החברות. במסגרת זו, הרשות המקומית תנסה לטעון כי בעל השליטה בחברה פעל בדרך אשר מצדיקה את חיובו האישי לאור התנהלותו הפסולה המהווה העדפה לרעה של נושים, חוסר תום לב וניצול לרעה של מסך ההתאגדות.
  1. השימוש במנגנון זה הוא פעולה חריגה, הנוגדת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, עיקרון העומד בבסיס הרעיון של הקמת תאגיד, ועל כן בתי המשפט משתמשים בו רק במקרים יוצאי דופן, כאשר אין מנוס מכך בנסיבות העניין, וכל תוצאה משפטית אחרת תגרום לפגיעה בזולת, אך בכל הקשור להרמת מסך מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, עליו נדבר בשורות הבאות, ידם של בתי המשפט משוחררות הרבה יותר.
  1. אם כן, כפי שכבר נרמז בסעיף הקודם, לרשות המקומית ניתן כלי נוסף על-מנת לחייב ולגבות מבעל השליטה, וזאת מכוח הוראות סעיף 8(ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) תשנ"ג – 1992 המחיל לצורך גביית ארנונה את סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה. על פי סעיפים אלה ניתן לגבות חוב של חברה אשר לה חוב סופי ונותרה ללא אמצעים לסילוקו, ממי שאליו נעברו נכסיה או פעילותה ללא תמורה מלאה.

  2. לשון סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים הינה כדלהלן:

" על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב – 1972 (בסעיף זה – עסק), ולא  שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שיתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחוייבים;

בסעיף זה -…

"חברה פרטית" – כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט- 1999;

      "בעל שליטה" – כהגדרתו בסעיף 119 א לפקודת מס הכנסה."

על מנת שיחולו הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, ויהיה ניתן לכאורה לחייב את בעל השליטה בחובות החברה, יש להוכיח כי התקיימו לגביה כל הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119(א) לפקודת מס הכנסה.

  1. סעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה קובע כדלקמן:

"(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו- (2) לעיל , היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה…

(ד) בסעיף זה – "בעל שליטה" – מי שהוא, לבדו או יחד עם קרובו, מחזיק לפחות בעשרים וחמישה אחוזים בזכות מהזכויות המנויות בהגדרת "בעל שליטה" שבסעיף 32 (9) (א)."

  1. בתי המשפט השונים רואים לעיתים בצורה שונה את אוסף התנאים שיש לעמוד בהם במסגרת זו, אך ניתן לסכם באופן בלתי ממצה את התנאים להרמת מסך הנלמדים מכוח חוק ההסדרים, שרק בהתקיימם ניתן לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה:
  • נכס שאינו משמש למגורים.
  • חברה פרטית היא זו שמחזיקה בנכס.
  • ההחזקה בנכס אינה מתוקף דיירות מוגנת.
  • החברה לא שילמה את הארנונה, כולה או חלקה
  • חוב הארנונה הוא סופי
  • החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה
  • האדם, שהרשות מבקשת לגבות ממנו את החובה הוא בעל שליטה בחברה
  • לחברה היו נכסים בעת התפרקותה או הפסקת פעילותה.

בהתקיים כל התנאים הנ"ל נולדות שתי חזקות הניתנות לסתירה. הראשונה היא שהנכסים של החברה הועברו לבעל השליטה, והשנייה היא שהנכסים הועברו לו בלא תמורה.

  1. בהקשר זה יש לציין כי הרשויות המקומיות לא "מקשות" על עצמן יתר על המידה בבדיקה האם הן אכן עומדות בתנאים ובהרבה מקרים יוצאות למתקפה גם אם אינן עומדות בתנאים וגם אם החיובים התיישנו זה מכבר או חל שיהוי גדול בגבייתם, ואכן לעיתים הנושאים באמת מורכבים וגם פסקי דין שניתנו זה מכבר לא תמיד אחידים, אך רבים מדי המקרים שבהם הרשויות המקומיות עושות שגיאות בתחום זה, וניתן לתקוף את דרישתה או תביעתה של העירייה בטענות שונות ומגוונות.

רק למען ההדגמה, במקרים רבים מדי מנסה הרשות המקומית לגבות ביחד עם חובות הארנונה גם חובות שאינם ארנונה, וזאת למרות שסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מחיל את פקודת מס הכנסה על חובות "ארנונה כללית בלבד". כלומר, במסגרת סעיף זה לא ניתן לגבות מבעל השליטה חובות אחרים ולמרות זאת, אין הרשויות המקומיות נרתעות מגבייה גם של חובות אחרים מבעל השליטה.

  1. גם הפרוצדורה שבהן נוקטות רשויות מקומיות מסוימות (בניגוד לאחרות) באופן ההפעלה של הסעיפים הנ"ל יכולה להוות עילה לעתירה מנהלית בנושא ואף יכולה להוביל להגשת תביעת אזרחית לפיצויים כנגד הרשות המקומית.

ההליך המשפטי שבו יש לנקוט כנגד הרשות המקומית תלוי בנסיבות עצמן וגם בטענות הספציפיות אשר צפות כנגד הרשות המקומית. כך למשל, בטענות של הנישום כי לא היה "בעל שליטה" בחברה או שהחברה פרעה את חובה יש להגיש השגה וערר למנהל הארנונה ולוועדת הערר לענייני ארנונה, ולא עתירה מנהלית לביהמ"ש המחוזי.  לאור מורכבות הסוגיה מומלץ להתייעץ בעו"ד שמתמחה בארנונה והרמת מסך מסוג זה, ואשר יש לו ניסיון בתיקי ארנונה מסוג זה באופן ספציפי.

סגירת תפריט
פנה ישירות לעו"ד / נוטריון
שלח WhatsApp
דילוג לתוכן